שלוש אמניות קרמיקה שכדאי להכיר

כמו בכל חודש, אנחנו שולחות לכם המלצות אמנות ותרבות בניו יורק — והפעם בחרנו להתמקד בנושא שאנחנו ממש אוהבות: אמניות קרמיקה ניו-יורקיות שכדאי להכיר

הקרמיקה בניו יורק נמצאת בפריחה מטורפת בשנים האחרונות — וממש שווה לעקוב אחרי אמניות שמרחיבות את הגבולות בין חומר, פיסול, עיצוב וסיפור אישי.

Francesca Dimattio​

פרנצ׳סקה דימטיו מוכרת בזכות פסלי הקרמיקה גדולי הממדים שלה — עבודות שהן כמעט עולם בפני עצמו. הפסלים שלה בנויים כמו קולאז׳ אינסופי: שכבות על שכבות של דימויים, חיבורים “משובשים”, קטיעות מכוונות וטקסטורות מתחלפות.

מה שמעניין במיוחד אצלה הוא המשחק הדרמטי בין פיגורטיבי לאבסטרקט, בין קלאסי לעכשווי, בין משהו שנראה כמו אובייקט שימושי לבין פסל שהוא הצהרה טוטאלית.

העבודות מלאות פרטים, הומור, רפרנסים היסטוריים ותחושה של עודף מכוון — כזה שמצליח להיות גם יפיפה וגם קצת מטריד.   ליחצו כאן   לכתבה וראיון עימה בניו-יורק טיימס

 וכאן   לחשבון האינסטגרם שלה ליחצו 

Malene Barnett

מלני ברנט היא אמנית קרמיקה ואקטיביסטית, שעבודתה נשענת על מסורות אפריקאיות ומפרקת אותן מחדש דרך חומר, צבע ותבנית. היא משתמשת בהשראות כמו כדים גנאים ובדים ניגריים — אבל במקום “לצייר” אותם, היא ממש בונה את התחושה שלהם בחומר: קיפולים, מתיחות וחיבורים של חימר שנראים כמו בד אמיתי, ואז צביעה דקדקנית שמייצרת משטחים גיאומטריים עשירים בפרטים. התוצאה היא עבודות שמחזיקות גם נוכחות פיסולית חזקה וגם סיפור תרבותי וזהותי ברור. ליחצו כאן לצפיה בכתבת וידאו עליה וכאן לחשבון האינסטגרם שלה  

Katie stout

קייטי סטאוט מוכרת בזכות רהיטים צבעוניים מלאים בהומור ורגישות — עבודות שנמצאות בדיוק על הגבול הדק שבין עיצוב לאמנות. אצלה, מנורה יכולה להפוך לפסל של דמויות נשיות שמחזיקות נורה, כדים מתחזים לדו־מימד ונראים כאילו עשויים מנייר, וחפצים “שימושיים” הופכים למשהו כמעט תיאטרלי. היא משתמשת הרבה בזהב ובצבעוניות מוגזמת שמרפררת לבארוק — אסתטיקה של קיטש, גרוטסק והגזמה מכוונת, שמצליחה להיות גם מצחיקה וגם חכמה. ליחצו כאן לראיון עימה וכאן לחשבון האינסטגרם שלה